חדש!!! תרומות לצלאת בושאייף  ניתן להעביר בביט  לטלפון 0545246550
כמו כן ניתן לשלם בכרטיס אשראי!!!
לוודא קבלה עם אבינועם
קוראים-כותבים
  •  
    (המספרת בת 80  נולדה בזליתן בשנות ה 30 של המאה הקודמת עלתה לישראל למושב זיתן . אלמנתו של כליפה כחלון ז"ל שהיה ממקימי ביה"כ במושב זיתן וראש ועד המושב שנים רבות).
     
    לפני שנים רבות (שנות ה-60 ) קנתה מרומה לבעלה כליפה ז"ל טבעת מזהב גדולה ויקרה. הוא ענד את הטבעת שבלטה למרחוק. בזמנו הייתה להם רפת וכן שדה תירס ששימש מאכל לבהמות.  את התירס היו משקים בהשקיה מלאכותית על ידי ממטרות. אולם ליד הברז הראשי (שיבר בגודל שני צול ) לא הגיעה ההשקיה. כליפה הניח יד אחת על קצה הברז וביד השנייה פתח את המים כך הוא יצר לחץ מים שהשקה את האזור היבש.
    אולם הוא לא שם לב כי לחץ המים הפיל לו את הטבעת.
    בערב הגיע הביתה ואז מרומה ראתה שהטבעת איננה.  היא שאלה את כליפה היכן הטבעת אך הוא לא ידע ואמר שאיבד אותה כנראה.
    מרומה הצטערה צער רב וזה הוביל לוויכוח כיצד הוא מאבד טבעת כזו יקרה ולא שם לב.
    בלילה לא יכלה להירדם , כל הלילה בכתה והתהפכה על משכבה.  התחננה לסיוע מהקדוש ברוך הוא והתחננה שבושאייף תעזור לה.
    לקראת בוקר נרדמה  ופתאום בושאייף זיע"א באה אליה בחלום.  תאורה היה אישה מאוד מבוגרת הדורת פנים  שיער אדמוני  בעלת נמשים לבושה ב"ז'דאד" (כמו בג'רבה) . אמרה לה קומי, קומי מהר. תעירי את בעלך ותצאו לחפש הטבעת בשיבר לפני שיפתחו את המים , הטבעת שם ואם יפתחו את המים היא תעלם.
    מרומה ניסתה להעיר את כליפה וסיפרה לו את החלום, הוא מתוך שינה אמר לה שתפסיק לספר לו סיפורים. מרומה התעקשה  ונתנה לו מפתח צינורות (לפרק את הברז) ואז הוא קם ואמר לה שאם לא ימצא את הטבעת אז הוא יעיף עליה את מפתח הצינורות .
    ואז מרומה התגרתה בו ואמרה שאם הוא ימצא את הטבעת המפתח יעוף לראש שלו.
     
    הם הגיעו לשיבר ולאור הירח ראו את הטבעת זוהרת בתוך השיבר. הוא פתח במהירות את השיבר והרים את הטבעת ושמחו שמחה גדולה.
    מרומה מספרת שוויתרה לבעלה על מפתח הצינורות בראש...
     
    על בושאייף – לדבריה שמה של בושאייף  נוצר מזה שאביה נקרא שאייף (רואה/חוזה)  "בוהה שאייף" שמשמעותו אביה החוזה/רואה  וכן יש לה אחות ג'רבאית שנקראת "רייבה" (הזרה).
     
    בשנות ה- 50  כשעלו בני זליתן שבלוב למושב זיתן הם החליטו מיד להקים את בית הכנסת בושאייף במושב.בהתחלה במבנה סוכנותי קטן (היום כולל בושאייף) ואח"כ בניית העתק מדוייק (המבנה הקיים כיום)  כליפה כחלון ז"ל היה בין המקימים . מסופר שאחד מתושבי המושב עזב לרמלה ורצה להקים שם גם בית כנסת בושאייף אולם לבסוף התרצה והקים בית כנסת על שם אחות בושאייף רייבה.
    הייה שיר בפי המבקרים :
    רנאו עליה בלה ייאא זייאר
    לרייבה יזיד כאמל
    זורו חייתה סלאת בושאייף
    פשארין כמלו בנייתה
     
    תשירו לה המבקרים ברייבה
    כתסיימו הביקור בואו לבקר את אחותה
    בושאייף הקדושה  שתוך חודשיים סיימו בנייתה.
     
    יום הכיפורים בבושאייף בזליטן
    הגברים לא חזרו הבייתה אלה ישנו בקומה השניה.
    ילדים קטנים לא נשלחו לבית כנסת מחשש שיפריעו
    ביום קדוש זה.
    בשעה ארבע אחר הצהריים היו הנשים מגיעות עם הילדים ואוכל לשבירת הצום
    לרחבה שליד בושאייף
    זה היה בחצר ביתו של בן העדה בשם "בסימה" .
    בנעילה היו שולחים את כל הילדים פנימה לברכת הכהנים.
    ובסיום התפילה כל הגברים  היה מגיעים לרחבה איש איש למשפחתו
    ושוברים את הצום.
    (הערת הכותב- אכן גם במושב זיתן היו מגיעות הנשים לרחבת בית הכנסת עם שקיות אוכל שכללו לחם בית קטן ובתוכו חתיכות עוף, ממתקים ושקית שתיה והיו פורשות שטיחים בחוץ  ושומעות את התפילה והשופר דרך החלונות.)
     
     
    סיפור נוסף על בושאייף- מפי מרומה כחלון
    השכן שלה רפאל פדלון ז"ל  (פלי ובכינויו במושב "פלי חו דודו" – אח של דודו)  היה עובד בלוד והיה נוסע קבוע באוטובוס  אגד לעבודה ובחזרה.
    היו רק קוים מעטים שהיו נכנסים למושב זיתן אח"כ יגל ו אחיעזר ויוצאים חזרה דרך זיתן ללוד.
    מסופר על אישה מבאר שבע שבנה נפגע מתאונת דרכים ומצבו היה קשה מאוד.
    האישה הלכה לרבנים וקברי צדיקים ושום דבר לא עזר.
    לילה אחד חלמה באישה מבוגרת שבאה לה בחלום ושאלה אותה למה היא לא מגיעה לבקר גם אצלה.
    האישה שאלה אותה מי את  והיא ענתה שהיא בושאייף ואמרה לה שבוא לבקר בבית הכנסת במושב זיתן. האישה שאלה איך אגיע לשם . בושאייף הסבירה לה את הדרך ואמרה לה שבלוד יחכה לה אדם בשם פלי פדלון (שלא ידע מכלום).
    האשה אכן יצאה בבוקר למושב זיתן. כשהגיעה אחה"צ לתחנה המרכזית בלוד התחילה לקרוא בקול רם פלי פדלון , האם יש כאן פלי פדלון?   פלי שחיכה לאוטובוס של שעה ארבע רץ אליה בבהלה ואמר לה שזה הוא ושאל מה קרה.
    האשה סיפרה לו על החלום  ושבושאייף הפנתה אותה אליו. 
    מרוב הבהלה הוא ענה בטרוניה "מה, לא מצאה משהו אחר רק אני?".
    לאחר שנרגע הוא ליווה את האישה לבית הכנסת , הראה לה היכן להדליק נרות ולשים שמן בקנדייל" האשה שמה צדקה והספיקה לעלות באותו אוטובוס שסיים את הסיבוב.
    לאחר כחודש הגיעה האישה לסעודת הודייה  עם בנה שהבריא לחלוטין.