הילולת בושאייף זיע"א שמחת בית השואבה   אי"ה
חול המועד סוכות  יום רביעי י"ז תשרי
  26/9/18
  • מעשה נורא זה סיפר המנוח מעתוק שתיווי ז"ל, שהיה גבאי נאמן בבושאיף
    במשך שנים רבות, עד יום עלייתו ארצה:

    "לא עבר לילה מחודש אלול, שלא השתתפתי ב"סליחות" באשמורת הבוקר.
    ביתי היה בקרבת בית הכנסת בושאיף, והשמש דפק על תריס החדר לילה לילה.
    פעם אחת התעוררתי, והנה אני שומע קול קריאת סליחות בוקע מבית הכנסת,
    מהרתי לקום ממטתי ונחפזתי להתרחץ ולהתלבש ובלבי רגזתי על יוסף השמש
    ז"ל, שלא עורר אותי כמנהגו. אמנם, הסתכלתי על השעון וראיתי שעוד לא הגיעה
    שעת הסליחות, אך חשבתי ששעוני מפגר. יצאתי והתקדמתי לבית הכנסת שחלונותיו
    האירו, וקול הסליחות הבוקע מהם ערב לאזני מאוד. לא שמעתי מעולם קול נעימות
    כאלו. אך ראה זה פלא ככל שהתקרבתי לבית הכנסת כך דעכו האורות ונחלשו
    הקולות עד שבהגיעי לפתח בית הכנסת נדם הקול והאורות כבו לגמרי. עמדתי דום
    מול הדלת הנעולה, רועד בכל עצמותי. אינני יודע כמה זמן עמדתי שם נדהם, והנה
    קול קורא אלי מתוך החשיכה: אדון מעתוק – מה זה הקדמת לבוא הלילה, הן עוד
    זמן, ואני אך באתי להדליק נרות ולהתחיל להעיר אותך ואת יתר הקהל.
    זה היה השמש, יוסף ז"ל, שבא כדרכו בשעה הקבועה לפתוח את בית הכנסת.
    לא יכולתי לענותו מילה, רק נכנסתי אתו לבית הכנסת, לקחתי ספר סליחות
    והתחלתי לקרוא ולקרוא בעצמי בהתלהבות ובדביקות עצומה עד שבא החזן
    ושאר הציבור.