חדש!!! תרומות לצלאת בושאייף  ניתן להעביר בביט  לטלפון 0545246550
כמו כן ניתן לשלם בכרטיס אשראי!!!
לוודא קבלה עם אבינועם
זליתן-רקע-הסטורי
  • מחבר/מבצע: אברהם אלמליח ז"ל
    פורסם ב: "הד המזרח" - 14.12.45
    תאריך: 02/02/2004
     
    העיר "זליתין" רחוקה שלשה מילין מטריפולי דרך היבשה, ושמונים מילין דרך הים. האניה המפליגה מטריפולי לזליתין מגיעה במשך שבע או שמונה שעות בערך. הישוב היהודי בא הוא קדמון מאד, ויש בה בית כנסת עתיק שנבנה לפי המסורת בשנת ד"א תתק"ד. 
    מתי התישבו היהודים בזליתין? על שאלה זו קשה לענות תשובה ברורה. אולם יש יסוד להבטיח בודאות גמורה שהקהלה היהודית בה היא עתיקת יומין ושהרבה יהודים התגוררו בעיר זו עוד בתקופת הברברים, מיד אחרי שלטון הרומאים בה. הפרופסור סלושץ מצא בזליתין חותם עתיק מאד, שהשם "אלישב" חרות עליו. נמצא גם שריד מצבה מהתקופה שלפני האסלאם כתובה בכתב עברי מצד אחד ובכתב יוני מצד שני.
    ברור, איפוא, שיהודי זליתין, ככל היהודים במושבות היוניות, היו משתמשים בתקופה ההיא בשפות היונית, העברית-והלטינית לא רק בשביל קשריהם אם ארצות הנכר, אלא גם בחייהם היום יומיים והמשפחתיים, כמוכח מהכתבות שנמצאו על גבי מצבות הקברים.
    זקני היהודים ב"זליתין" קבלו מפי המסורה כי ב"קצר אל שאיין" הסמוך לעירם היה, במאה הזאת, גרעין של ישוב עברי שממנו יצא איש אחד ושמו "בושאייף" שהנחיל לעדת היהודים בזליתין, בשנת 1860, את אחוזתו שעליה בנו בית כנסת, אולם ערבים קנאים התנפלו על הבנין, בשנת 1867, וישרפוהו עם עשרים וארבעת ספרי התורה שהיו בתוכו, כתוצאה מהסתתו של הקאדי שהיה מגרה את המושלמים האדוקים ביהודים.
    היהודים רצו להרחיב את ביהכנ"ס אח"כ, וירו שוב את אבן-פנתו. אולם הקנאים הערבים שרפוהו עוד פעם, והיהודים הגישו את עצומותיהם לממשלה בטריפולי. יהודי אחד מבעלי ההשפעה הגדולים בעיר זו, האדון שאול לביא שמו, שהיה אז קונסול גרמניה בטריפולי, הגן עליהם, אולם מפני ריחוק המקום מקושטא לא היתה הממשלה המרכזית יודעת את מעלליהם הרעים של פקידיה, ומצב היהודים היה קשה. משנת 1863 ואילך פנו יהודי טריפולי אל הממשלה העותמנית ויתאוננו על מצבם, ובנשת 1867 הצטרפו יהודי בנגזי למחאותיהם. בשנת 1868 גזל מוסלמי אחד נערה יהודיה מחיק הוריה, ובשנת 1870 נרצח בטריפולי יהודי ושמו שאול רקח והרוצח לא נענש. חברת כי"ח היתה מודיעה את הכל לממשלה התורכית, וזו היתה רפת-אונים להשליט סדר ומשטר. באי-כח ממשלות בריטניה וצרפת היו תמיד עוזרים לחברת כי"ח בתפקידה. בהשתדלותם של נציגי הממשלות הללו הכריחה הממשלה התורכית את המוסלמים הקנאים פורעי הפרעות ביהודים, לשלם להם קנס בסך שבעים אלף גרוש שבהם בנו שוב את בית הכנסת השרוף. המוסלמים שלמו את מחיר ספרי התורה שקרעו, הקאדי המסית ועוזריו נענשו קשה והממשלה פקדה גם להעניש את רוצח היהודי בטריפולי. במקום ספרי התורה שנשרפו הביאו היהודים ספרי תורה אחרים מטריפולי.
    בשנת 1913, נשרף שוב בית הכנסת של זליתין באשמת השמש שהשאיר בו נר דולק. האש אחזה בעצים ותשרף גם את ההיכל, ובקושי רב הצילו את ספרי התורה שהיו שמורים בתוכו. הממשלה האיטלקית שלחה את גדוד המכבים לכבות את התבערה, וכשלא יכלו להשתלט עליה הרסו את בית הכנסת. אחרי מלחמת העולם הראשונה נבנה ביהכ"נ שוב, ואלפי יהודים באים אליו בל"ג בעומר מכל הסביבה לחוג גו את הלולת ר' שמעון בר יוחאי. מוזרה היא העובדה שעיר כזליתין שבה גרים הרבה "מרבוטים" (נזירים מוסלמים), וקצת יהודים יכלה קהלתה היהודית להוציא מקרבה תלמידי חכמים מופלגים בתורה שאחדים מהם שמשו רבנים ומורי הוראה בטריפולי. הדבר מוזר ביחוד משום שלפי דבריו של הגאוגרף ד"ר אנטוניו דילה צילה היו יהודי זליתין, בשנת 1817, מוכים ומעונים ונרדפים ע"י המרבוטים שעסקו בציד הבלתי מאמינים. ידוע כי עבד אל-סלאם המפורסם שנחשב בין הערבים כאיש גדול וקדוש ביותר בין ה"מרבוטים" בכל לוב, חי ביחסים טובים עם יהודי זליתין והוא קבור בעיר זו.
    מהרבנים שנולדו בזליתין יש להזכיר את הרב פרג'-אללה דבוש שהיה ראב"ד בטריפולי יחד עם הרב האיטלקי אדאדי ור' יוסף רובין. הוא היה גם מקובל מפורסם ונזכר ביומנו של הנוסע בנימין השני יחד עם שמו של ר' פריג'יה, את הרב משה אחיו של פרג'-אללה שהיה תלמיד חכם רשום ומקובל, רפאל בן הרב פרג'אללה שהיה במשך הרבה שנים ראש אב בית דין בטריפולי ונואם מפורסם, ר' חיים בן הרב פרג'-אללה ואחיו של הרב רפאל מפקח על הישיבות בטריפולי. 
    כל רבנים האלה נולדו בזליתין ומתו בטריפולי ובשעת כל נדרי בכל ליל יום הכיפורים מזכירים את שמותיהם יחד עם כל הרבנים המפורסמים שמתו במאה שעברה.
    ממשפחות אחרות בזליתין יצאו רבנים גדולים. ממשפחות "גניש", יצאו הרב דוד גניש חבר בית הדין רב מפורסם בזמנו, וחוואתו גניש החי עדיין בזליתין ומשמש רב ראשי בה. ממשפחות "חכמון" נזכיר את הרב ר' יששכר חכמון יליד זליתין וכעת חבר בית דין בטריפולי תלמיד חכם ומשכיל ידוע. יהודי זליתין ובכלל כל יהודי ג'בל מצטיינים בזה שהם לא קלקלו לגמרי את שפתם העברית ומבטאים אותה כהלכתה. הם מבטאים יפה את כל אותיות א"ב וביחוד את האות ת' ולא כאחיהם הטריפולטנים. הללו מבטאים את האות ת' "טש" (Tehe) ואומרים טשלמוד טשורה במקום "תלמוד תורה", ויהודי זליתין וג'בל אומרים תלמוד תורה Talmud Torah. מבטא הת' וטש אצל הטריפוליטנים הובא להם כנראה ממרוקו, ע"י הרב הגאון שמעון לביא, יליד פאס במרוקו, שחדש את פניה של היהדות הטריפולינית שנחרבה ע"י התנפלות שודדי-הים והמלחמות והאסונות הרבים שבאו עליה כחתף. הרב לביא היה מוכרח כנראה ללמד את השפה העברית ליהודי טריפולי, וע"י כך מתבארת החדרתו של המבטא המוזר הזה לטריפולי. זליתין וג'בל, שהיו רחוקות מאד מטריפולי ושלא סבלו כ"כ מהתנפלויותיהם של שודדי הים וממלחמותיהם, לא שכחו את הקריאה עברית הנכונה ואת בטויי האותיות כהלכתן, ונשארו נאמנים למבטא הישן הנכון ולא הושפעו כלל ממבטא אחיהם היהודים שבטריפולי.
    חברת "בן יהודה" שנוסדה בטריפולי לפני שנים אחדות, החזירה את עטרת המבטא העברי ליושנו. והנוער כלו, מבטא את האות ת' כהלכתה. רק הזקנים שבדור אינם יכולים להפטר לגמרי מהמבטא הגרוע שהורגלו בו. חוץ מהאות ת' שיהודי זליתין מבטאים אותה כהלכה, הם מבטאים יפה גם את שאר אותיות הא"ב, ומדקדקים בכל דיני מלרע ומלעיל, עפ"י חוקי הדקדוק העברי. הרגשתי בזליתין עוד הרבה הבדלים בין המבטא העברי של יהודיה ובין מבטא אחיהם שבטריפולי, חומס, וערים אחרות בטריפוליטניה, שאינני עומד עליהם כאן.
    הנוסע בנימין השני שבקר בטריפולי בשנת 1837 מצא בזליתין כמאה משפחות יהודים. נוסע שני ששמו נעלם ממנו שבקר בשנת 1887, העריך את מספרם ל- 550 נפש ופרופסור סלושץ מעריך אותם ל- 600 נפש.
    בשנת 1915 היה מספר יהודי זליתין 840 נפש ובשנת 1917, לפי הערכתו של הקולונל אנריקו די אגוסטיני, חיו בזליתין 33,000 תושבים וביניהם 750 יהודים, 16,880 מרוקנים ושריפים, והנותר ערבים ברברים ועוד. מספר היהודים היה מתמעט והולך בודאי מפני התגברות הטירור של "המרבוטים". יש לציין שהרבה מהם הלכו לגור ב"חומס". האיטלקים כבשו בשלום את זליתין בשנת 1912, ארבעה עשר חדש אחרי כבוש טריפולי (בשנת 1911) והיהודים לא סבלו כלל. אולם כשפרצה מלחמת העולם בשנת 1914, ואיטליה הצטרפה למעצמות הברית צרפת ובריטניה, דרשו האיטלקים מתושבי זליתין שיעמידו לרשותם אלף חיילים, אלף ממסלאתה, אלף מסאהל, ואלף מטרהונה. הם קראו אל תחת הדגל מחנה גדול שיחד עם החבשים והאיטלקים עלה מספרו לשמונה עשר אלף איש בערך. המחנה הכבד הזה התקדם "לקצר בו האדי" לדכא את הסנוסים אולם, לפני הגיעם למחוז חפצם התנפל הצבא הערבי על האיטלקים ויכם שוק על ירך באשמת בוגדים ערבים שבצבא איטליה. האיטלקים והערבים הנאמנים להם הוכרחו לסגת אחור עד סירת, אך המושלמים שהיו עם האיטלקים הודיעו לתושבי זליתן שהאיטלקים הוכו מכה נצחת ונסוגו אחור, ואז התקוממו הערבים תושבי זליתין נגד מפקד הצבא האיטלקי ויהרגוהו נפש והמושלמים שעמדו תחת פקודתו נכנסו לזליתין ויניסו את האיטלקים והיהודים עד הים. מספר היהודים שברחו מזליתין עם האיטלקים היה 840 נפש, ורק 11 יהודים נשארו בה. האיטלקים והיהודים בנו דיק וסוללות על שפת הים מפחד התנפלות תושבי זליתין עליהם, במשך ארבעה ימים הסתתרו האיטלקים והיהודים מאחרי הסוללת שהקימו רק ביום הרביעי הגיעה אנית מלחמה איטלקית ותרעיש את מחנה הערבים המתנפלים. מעט היהודים שנשארו בזליתין מתו מרעב ומצמא ומחוסר כל וכל הונם ורכושם נשדד. היהודים והאיטלקים נשארו על שפת הים חמשה וחמשים יום בערך, מיום החמישי במאי 1915 עד סוף יולי 1915, ולבסוף החזירו האיטלקים את היהודים לטריפולי ולחומס.